סטודיו פתוח משלי

יולי הביא איתו הקלה עצומה - הגיעה לסיומה שנה ארוכה ומפרכת בעבודה, שנה ראשונה שלי כמטפלת מוסמכת באמנות. שנה שבה הבנתי הרבה על מי אני ומה אני, למדתי הרבה על טיפול ועל שמירה על עצמי. התקרבתי עוד קצת להבין מהם גבולות היכולת שלי (עדיין לא מכירה בהם, אבל מתקרבת). השתפשפתי, יזמתי, הפעלתי, הצלתי, הרמתי נלחמתי ובהחלט בהחלט הותשתי.

ביולי חגגתי את החופש באמנות. המון אמנות.

הקמתי סטודיו במרפסת. נעזרתי במומחיות של ניבה שלי שאני אוהבת, ויחד הקמנו סטודיו פתוח לתפארת. ניסיתי לפרסם, שיבואו אנשים, אבל אני ממש גרועה בשיווק ובאיזשהו מקום שמחתי שיש לי סטודיו משלי.

איזו הרגשה נפלאה! לעבור בדלת ולהיכנס/לצאת לארון של נרניה, שפע של חומרים, מסודרים מבולגנים בחללים שלהם, גרים יחד בשכונה נעימה ומפטפטים ביניהם בלי סוף. לבוא, לדפוק, לשאול אם אפשר, ואז להיכנס ולבקר, לגעת, להקשיב, להרגיש מי רוצה לבוא איתי לשחק.

ואז - משחקים, מתפלשים, חוקרים, נושמים, חווים... חיים.

סטודיו מקסים שלי!