דיו

כשאני מחזיקה בעט, הבושה מתפוגגת. יש לי מטה קסמים רב עוצמה. העט השחור מסמן שבילים ומשרטט רחובות, מגדיר חללים סופיים ועור. בורא עולם.

החוד בקצה חורט את התוואי ברחש, מפצל סיבי נייר אותם מרווה הדיו. נחלים שחורים יוצרים קווי גבול, קווי עדות, קווי ביטוי, קווי נוכחות, קווי חיים. קווי מתאר לגוף, לזכרונות ולשדים. המתאר מגשים אותם בצורה וחושף אותם. הם ניצבים ערומים, בכלא הקומפוזיציה, עקודים לנייר. אין להם מילים להצדיק את עצמם. ואני יכולה לזהות, להפריד, להכיר, להתוודע, להכיל ולשאת.

קוים ישרים, מפותלים, מתרחקים ומתנגשים, חלל נגטיבי שמאכלס את מרחב הנשימה. המתח נשאר על הדף ועוזב לרגע את הכתפיים שלי.

https://video.wixstatic.com/video/c16946_b737d2700d184cacb4a90d33c0cd6953/1080p/mp4/file.mp4