"גוונים בשחור"
2024. אוסף עבודות.
אוסף עבודות לסיכום תהליך שנה ב' בתואר טיפול באמנות באוניברסיטת חיפה.
אם בשנה הקודמת עסקתי בתקווה שפורחת מתוך השבר ואור שנכנס מבין הסדקים, השנה בחרתי להיכנס יותר עמוק לשחור ולמצא בו גוונים. ככל שהעיניים מתרגלות לחשיכה אפשר להבחין בין שחור לשחור ולקרא להם בשמות.
…"אולי בעצם זה יותר קל ככה, להפסיק לקוות. אני מתכרבלת בַּיאוש ומניחה ראשי בחיק הבור. האפילה מקבלת אותי, בלי ראיון מקדים. בעלטה אני יכולה לחייך בלי לחשוש שיראו. יש המון גוונים בשחור, אני אומרת לעצמי, מספיק בהחלט לצללית שכמוני. אני מפשילה את השמיכה ועוצמת עיניים. עשו בי כרצונכם."
גוונים של חושך
טושים פרמננט על ניר עיתון 50X70
עצמתי עיניים וראיתי: שחור שואב. עולם אפל. נקודות תקווה - כוכבים מנצנצים מבעד לעננים. מלח לבן סופח דיו שחור. הבהוב חיים אי שם ממגדלור רחוק מאוד בעולם אחר, לא מושג. עיניים כבויות רגילות לאפלה ומבדילות בין שחור לשחור, יודעות בעל פה את דרכן המפותלת, המובילה תמיד לאותו מקום - אל ההתחלה.
נכנסתי לחושך שלי, לנסות להכיר אותו, להכיר בו, לראות בו פנים, לפרק למרכיבים, להבין איך הוא פועל ומה הוא עבורי. ניסיתי ליצור אותו על הדף. בניתי חומר של חושך, קו אחרי קו, כתם על כתם. נתתי לכל פיסת חושך את תשומת הלב הראויה לה. חושך שחשבתי שאלך בו לאיבוד, אבל פתאום הוא הפך להמון סוגים של חושך. כשניסיתי להבין אותו מבפנים, גיליתי שהוא עמוק ומלא ובעל מאות משמעויות, רבדים ותפקידים. שיש בו הרבה הגנה, בצד הפחד. שהוא מקום מחבוא, שהוא עוטף, שהוא משתק, שהוא בולע. הבנתי שרק אחרי שמכירים אותו ואת כל גווניו, האור יכול להתחיל לבקוע מתוכו.
שריטות
לוח עץ, אקריליק, חריטה.
שריטות פנימיות,
שאף אחד לא רואה
הם מבפנים אז גם אני לא רואה אותן, לא מרגישה אותן
הן מתחת ללשון, מתחבאות בפינות חשוכות בין הנימים.
רק עכשיו, שנים אחר כך, מתחילה למשש את הצלקות
הן מחוספסות ועמוקות
ואני מתפלאת
איך הן התחפרו בי
איך הן חרטו בי
איך הן הפכו לרשת עורקים מסועפת
ובנו אותי.
חיים מסנוורים
גליון שחור 50X70, צבעי אקריליק
הצפה. אני צריכה עזרה. אין לי את המרחבים להכיל את כל הצבעים האלה, שמישהו יחזיק לי. החיים פורצים לי מכל מקום, נוזלים לי מהחושך. משקולת אבן, משקל נוצה, מפגש כל הצבעים, מפגש כל החיים, התכנסות של הכל לנקודת מגוז אני.
לא רואים עליה
גרב, אקרילן, חוט תפירה.
לילדה שבמראה יש
פָּנִים שְׁקוּפוֹת שֶׁבָּבוּאָה בּוֹהָה בָּהּ מִתּוֹכָן,
עֵינַיִם זְגוּגִיּוֹת עֲקָרוֹת מִדֵּעָה,
פֶּה מְחַיֵּךְ תָּפוּר בְּתַךְ מַכְלֵב,
וְרִידֵי לִכְלוּךְ עֲדוּיִים לַצַּוָּאר,
זְרוֹעוֹת בְּדֻגְמַת שַׁיִשׁ, מְשׁוּחוֹת בְּאָבָק,
צְבִירֵי הַזְנָחָה אֲפֹרִים מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם,
קְלִפַּת גּוּף לְבָנָה בּוֹהֶקֶת
בְּלִי עֲקֵבוֹת, בְּלִי טַעַם, בְּלִי רֵיחַ,
גּוּף מַסְטִיק שֶׁנִּמְתָּח וְלֹא נִקְרָע,
נִמְתָּח וְחוֹזֵר בְּלִי זֵכֶר אוֹ צַלֶּקֶת,
מוּכָן לְשִׁמּוּשׁ,
בַּפַּעַם הַבָּאָה.
