מפגש בספירלה פרק א'
- 6 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
כבר זמן מה שאני עוקבת אחרי עירית שוחט.
היא מהפנטת אותי בכתיבה שלה העדינה והמדוייקת על חוויה. אפשר למצא טקסטים שלה גם בבלוג שבאתר שלה וגם בספריה הבינלאומית לטיפול באומנויות. היא עוסקת בחוויות שכל כך קשה להמשיג במילים ועדיין מצליחה ללכוד את מנח ההוויה במעין "פריז פריים" שמאיר על הרגע עצמו. עירית מנהלת את הקהילה לטיפול באומנות סנסומוטורית בישראל וחוקרת הרבה דברים על חישה וחוויה. במיוחד עניינה אותי התפיסה והניסוח שלה את שפת הסינכרון - מודל ה- SMT.
כל כך רציתי לחוות ולספוג את כל הידע שצברה, שבאיזשהו שלב כבר יצרתי איתה קשר על מנת להיפגש.
הגענו אליה, אני וניבתי, ביום שישי בבוקר, ביום שלפני המלחמה (איראן 2).
כהרגלי התרגשתי ברמות ועל ההתחלה פידחתי את עצמי באנרגיות גבוהות ובחביבות מופרזת. מי שמכירים אותי יודעים, שככה אני מתמודדת עם חרדה, אז תסלחו לי.
הסטודיו של עירית היה קסום, מואר, מאורגן מהמם ומזמין לעבודה. אחרי היוודעות קצרה התנפלתי על כמה חומרים והתחלתי לקשקש תוך כדי דיבור כדי להתווסת קצת. העיניים של שלושתנו נצצו כשדיברנו על חוויה חושית, ועירית ליבתה את הלהבות ודיברה על רגישות גבוהה, אירגון מנטלי של חוויה, שהיה במרחבים עמומים תוך שיחרור הידיעה, תודעה שנמצאת בתנועה מתמדת ובמרחב רב מימדי מרובה שפות ומופעים, שלפעמים קורה איזה שילוב קסום, התיישרות כוכבים, שמקרבת אותנו לאינטגרציה ולתחושת תובנה ושלמות, והופ זה מתעופף הלאה עד שיתלכדו דברים בצורה אחרת בספירלה.
עירית הנחתה אותנו ליצור זו לצד זו, להקשיב ולהתבטא, להרגיש מקצב, מגע, ריח, טקסטורה, נשימה, תנועה, לב. היה מרגש וגם קשה, היו רגעים מתוקים של ביחד ורגעים של זרות ורצון להיות לבד. עברנו ספקטרום רחב של תחושות ורגשות, שהסתכמו לחוויה עשירה ועמוקה, שידענו שזאת רק ההתחלה של המסע שלנו.
יצאנו לאויר השקט של הקיבוץ המקסים, מלאות שמחה גדולה, הודיה, ממתינות בציפיה גדולה למפגש הבא שלנו.
ואז התחילה מלחמה.
תגובות