top of page

ליבוד

  • 9 במאי
  • זמן קריאה 1 דקות

כבר הרבה זמן שיש איזה הייפ על ליבוד, אני רואה הרבה פיות כאלה ותמונות צמריריות בנחלת בנימין ובצימרים בצפון. מטפלות באמנות שמות פוסטים על הפלאים של החומר, המנחם, הרך, המרגיע. אבל עד שניבה שלי לא לקחה אותי ביד ונתנה לי מחט, לא הבנתי את הקסם.


ליבוד מעלה זיכרון קולקטיבי של שבטיות, בית, קהילה, אריגה, משהו טיקסי. פעולה חזרתית מרגיעה, חיבור לחומר טבעי עם נוכחות וחום משל עצמו, שבעבודה איתו עולה אלמנט של שליטה, וויסות וריסון של הפראות הסתורה שלו.


אבל עבורי זה משהו שונה. הצבעוניות החזקה והנוכחות החומרית מאפשרות לי ליצור משיכות מכחול תלת מימדיות, פיסול בצבע, שזה משהו שאני מאוד נהנית לעשות. שכבות שמעניקות נפח וגוונים, עומק שנבנה אל מעל פני השטח. ובצד האחורי של היצירה - ההדים של האחיזה, התלות בהיצמדות למשטח רציף שיכול לאגד ולשמש בסיס בטוח לכל חוט.



 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול

תגובות


bottom of page